יש כמה אמנים בודדים שהם מבחינתי מייצגים פילוסופיה של ממש, שראוי להתייחס אליה אני מתכוון. זאפה הוא אחד, אייבור קאטלר (כן, שוב הוא) יכול להיות שני, גם פאולו קונטה יכול להכנס לרשימה, למרות שאני לא מבין מילה באיטלקית וכמובן גם קינקי פרידמן.
כמוזיקאי, פוליטיקאי, סופר מתח, סאטיריקן ו"קאובוי פילוסופר" כמו שהוא מגדיר את עצמו מדי פעם, קינקי פרידמן קורע לרוב האנושות את התחת. בשנות השבעים קינקי פרידמן היה זמר קאנטרי ממוצא יהודי שהקליט שלושה אלבומי קאנטרי סאטיריים שצחקו על גזענות, פוליטיקה והחיים בדרום בכלליות, הכל מוגש בהמון אהבה כנות ואותנטיות, שהפכו אותו מסתם שמוק מניו יורק שרוצה להריץ קצת דאחקות על רדנקים למשהו עם ערך של ממש, לפחות מבחינתי.
בעוד האלבום הראשון של קינקי פרידמן Sold American הוא מבחינתי אחד מאלבומי הקאנטרי הגדולים ביותר אי פעם (בעצם עזבו קאנטרי, מדובר באחד האלבומים הכי טובים אי פעם נקודה.), אלבומו השני, שנקרא "קינקי פרידמן" הוא סתם אלבום ממש טוב. אמנם יש בו כמה שירים מיותרים והוא פחות ממוקד מקודמו, אבל יש בו כמות נכבדת במיוחד של נשמה שמחפה על כל הפגמים ונותנת הרגשה כללית של כיף גדול.
זה מתחיל עם השיר הראשון עם הסיפור המצחיק מרגש על טרמפיסט שקינקי פרידמן אוסף, לשיר השלישי הכיפי ומשם לקאבר המצוין לLover Please שיגרום לכם לנענע את הישבן. השיר החמישי נשמע כמו להקת מחווה של רדנקים לדיוויד בואי, השיר השישי מביא את הקברט של ברלין לניו אורלינס עם תזמורת כלי נשיפה והכל, ואחריו When The Lord Closes The Door, שאני לא יכול להגדיר אותו אחרת מיפיפה, אחרי עוד קאוור ושיר שלא שווה להתייחס אליו כל כך מגיע השיר סיום הקורע מצחוק There Ain't Making Jews Like Jesus Anymore ואז בדרך כלל אני חוזר לשמוע את הכל מההתחלה.
את האלבום אפשר להוריד מפה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה