יום שני, 29 ביוני 2009

Ken Nordine- Colors


את קן נורדיין נראה לי שגיליתי יחד עם דורון כששמענו ביחד את האוסף של Incredebly Strange Music. שנינו התאהבנו בקטעים הקצרים שדל הבחור הנחמד עם הקול הנמוך שדיבר על צבעים. יומיים אחר כך כבר הצלחתי להוריד חצי דיסקוגרפיה של הבחור וצרבתי אותה לדורון.
קן נורדיין הוא משורר ביטניק ושדרן רדיו. הוא גם ממציא הWord Jazz, שזהו סגנון השירה המיוחד שלו. קן נורדיין הוציא כמה וכמה אלבומים, ורובם מעולים, אבל לטעמי האלבום הזה מתעלה על כולם.
הכל התחיל כשנורדיין הקליט מספר קטעי פרסומת לרדיו עבור חברת צבעים כלשהי. הפרסומות שקן נורדיין הקליט לאותה חברה זכו להצלחה כל כך גדולה עד שמאזינים היו מתקשרים לתחנת הרדיו בבקשה לשדר שוב את הפרסומות. בשל ההצלחה הגדולה קן נורדיין החליט לשכתב את הפרסומות ולהקליט אלבום שלהם שמוקדש כולו לצבעים.
יש פה 34 קטעים (24 מן התקליט המקורי ועוד עשרה בונוסים) שכל אחד מהם הוא דקלום בן דקה וחצי בערך שמוקדש לצבע מסוים. יש פה קטע על כחול, ירוק, כתום וכד'.
השירה של קן נורדיין מזכירה לי את דוקטור סוס, עם ההומור המתחכם, ומשחקי המילים. היא מלאה בהמון דמיון וכן נו, היא גם צבעונית מאוד.
מוזיקת הרקע של המפיק המוזיקלי דיק קמפבל מצויינת גם היא. תערובת של ג'אז חופשי, איזי ליסטנינג ואקזוטיקה שזורמת נהדר עם הקול הרדיופוני של קן.
ניתן להוריד את האלבום בקובץ Rar מפה:

יום שלישי, 23 ביוני 2009

Richard & Linda Thompson- I Want to See The Bright Lights Tonight


המזג אוויר הזה בחוץ גורם לי לרצות להוציא את הכיסא נדנדה לחצר, לקרוא איזשהו ספר ולשמוע ברקע את ריצ'ארד ולינדה ת'ומפסון.
ריצ'ארד ת'ומפסון היה הגיטריסט של פיירפורט קונבנשיין, להקת פולק בריטית סופרחשובה (אולי החשובה ביותר). בתחילת שנות השבעים הוא עזב את הלהקה, התחתן עם לינדה וביחד הם הוציאו מספר אלבומי פולק מקסימים לאורך שנות השבעים ותחילת שנות התשעים. זהו אלבומם הראשון ביחד. הוא האלבום האהוב עלי ביותר שלהם נכון לעכשיו, ונכון לעכשיו גם האלבום האהוב עלי ביותר בכלל (למרות שזה תמיד משתנה).
מה שמדהים בריצ'ארד ת'ומפסון זוהי העובדה שהוא בכלל מתעקש לנגן על חשמלית ולא על אקוסטית כמו רוב נגני הפולק. אין לי מושג איך לתאר את הנגינה שלו על הגיטרה חוץ מצליל אחד שלא נגמר אף פעם. לינדה מצדה שרה בקול שהוא מצד אחד מאוד בריטי אבל גם קצת דרומי אמריקאי, וזה כנראה מה שגורם לי להתחבר אליה כל כך.
רוב השירים נשמעים לי כאילו הם שירים מסורתיים שמעולם לא נכתבו. הטקסטים מצוינים גם כן, ויותר ממומלץ להאזין להם בקפידה.
בקיצור זה בנזונה של אלבום, שסביר להניח שלא יעזוב אתכם בקרוב.
אפשר להוריד אותו בקובץ Rar מפה:
אבל תקנו אותו. זה נראה לי יותר מגניב.

יום רביעי, 17 ביוני 2009

The Incredible Sring Band- The Hangman's Beautiful Daughter



הנה קלאסיקה של ממש בשבילכם.

האינקרדיבל סטרינג בנד נחשבת לאחת הלהקות הבולטות בתחום האסיד פולק של שנות השישים. האלבום הזה נחשב לאלבומם הטוב ביותר. המוזיקה פה היא פולק פסיכדלי חלומי, עם מגוון עצום של כלי נגינה, עליהם מנגנים הצמד שהוא בעצם הלהקה.

יש פה גיטרות אקוסטיות, פסנתר, חלילים, פעמונים, סיטאר, קאזואים ועוד אלפי צלילים וכלי נגינה שמופיעים לכמה שניות ואז שוב נעלמים.

הכל נשמע כאילו אתם בימי הביניים באיזה עידן אחר.

האלבום ניתן להורדה בקובץ הRar בקישור:

https://www.yousendit.com/download/cmcwck82UEM1bmlGa1E9PQ

יום שישי, 12 ביוני 2009

מוריס- סיפורי רוק חלק 1 + חלק 2


למרות שהפרוייקט של מוריס הסתובב כל הזמן באוויר מסביבי, מעולם לא חשבתי להקדיש לו האזנה, עד לפני יומיים, כשהגיע לחנות במקרה סינגל של יאפים עם ג'יפים, כשהקטע האחרון בו הוא רמיקס למוריס. אחרי ששמעתי את הדיסק בחנות החלטתי שהגיע הזמן שלי לתת למוריס צ'אנס.
מוריס היה (ועודנו?) חבר בלהקת הפאנק הירושלמית "סרטן השד". הוא גם עוסק באמנות בכללי ונחשב לדמות מפתח בסצינה הירושלמית. בשני האלבומים "סיפורי רוק חלק" 1 ו"סיפורי רוק חלק 2" שיצאו במקלטתקליטים מוריס לא שר או מנגן, אלא פשוט מספר כל מיני סיפורים מחייו שמהווים את עולמו המוזיקלי ואת עולמו בכלל.
מוריס יודע לספר את הסיפורים באופן מרתק ממש ואני אישית הייתי חייב לצרוב לעצמי את שני הדיסקים, להחשיך את האור ולשמוע את שניהם ברצף מההתחלה ועד הסוף.
בין הקטעים הסיפוריים משולבים גם שירים שונים, שנותנים להכל ממש אווירה של איזו תכנית רדיו.
בגדול שני האלבומים ניתנים להורדה בחינם מן האתר המצוין של מקלטתקליטים, אבל בגלל שאני שונא את הממשק של האתר, הנה קישור דרכו תוכלו להוריד תיקיה עם שני האלבומים בקובץ Rar:

יום רביעי, 10 ביוני 2009

Cheese Alfred Pickles Spam- The Worst of Einstein's Creation


לאחרונה אני הולך לעבודה כשבאמפישלוש שלי מתנגן האוסף של Cheese Alfred Pickles Spam שגורם לי לחייך מאוזן לאוזן כמו מפגר.


Cheese Alfred Pickles Spamהיו שלושה תיכוניסטים מהסוג הלוזרי במיוחד. הם לא זיינו, לא הלכו למסיבות וככל הנראה לא עשו שומדבר מגניב בכלליות. מה שהם עשו במקום זה להקים "להקה". עצם העובדה שאף אחד מהחברים לא בדיוק ידע לנגן או לשיר כמו שצריך לא ממש הפריעה להם. הם פשוט לקחו דמואים ותכנותים מאורגנית ימהא זולה וצרחו מילים מפגרות כשהליווי של האורגנית מנגן ברקע. את השירים הללו הקליטה הלהקה על קסטות וניסתה למכור אותן בשוקי פשפשים, על ספסלים ברחוב ובכלל, בכל דרך אפשרית.


האוסף של הלהקה מאגד בתוכו את מיטב "הלהיטים" שלהם. כולם שירי נונסנס חובבניים וטפשיים במתכוון (וגם קצת לא במתכוון). בין כל הקטעים האופייניים בהם ככל הנראה הלהקה פשוט אילתרה מילים בלי מלודיה או מבנה מסודר על רקע המוזיקה מבצבצים גם שירים של ממש בהם מתגלה שמאחורי כל רוח השטות יש לחבר'ה האלה אשכרה סוג של כישרון. שירים כמו Nazi Dixieland, Mushroom Girl וTher's Nothing Happier Than a Smiling Pinata הם מסוג השירים שיתקעו לכם בראש במשך שנים ויסרבו לצאת ככל הנראה עד שתכרתו אותו או משהו.


לא כל השירים באותה רמה. חלקם לא ממש עובדים ועלולים לעצבן, אבל בגדול מדובר פה בחומר משובח. הקטע הכי מגניב הוא שהחבר'ה האלה עדיין נפגשים ומקליטים שטויות, בדיוק כמו בתיכון.


את האלבום אפשר להוריד מפרוייקט 365 ימים המצוין בפני עצמו: