יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

Phil Ochs- The Pleasures of The Harbor


אינני יודע אם אנשים עוד קוראים פה בכלל (לא יודע אם קראו אי פעם), אבל בכל אופן, אם אתם קוראים פה אני שוב מתנצל על האיטיות בה דברים מתנהלים פה לאחרונה בשל כל מיני אילוצים שמשולבים יחד עם כמות לא מבוטלת של עצלנות. נו טוב. לא נורא. העיקר שיש מה לשמוע וכאלה.
הפעם שוב מדובר בקלאסיקה של ממש. מהאלו עם החותמת של הקלאסיקה עליהם. פיל אוקס היה זמר פולק פוליטי אמריקאי משנות השישים שהיה שני רק לבוב דילן בתקופות מסוימות. את האלבום הזה שלו הוא הוציא בהשראת סרג'נט פפר. המבנה של השירים בבסיסו הוא פולק אמריקאי אבל הכל מנוגן על ידי תזמורת בומבסטית שכזאת. התוצאה עמוסה עד כדי בחילה, אבל אחרי פעמיים מבינים שכל צליל פה נמצא בדיוק במקום הנכון ושהבחילה הזאת היא הדבר הכי טוב שיכולתם לקבל.
תורידו את זה מפה

יום שבת, 22 באוגוסט 2009

ZZ Top's first album


כן. עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שעידכנתי פה. הסיבה לכך היא בעיקר העובדה שבכל פעם שניסיתי להעלות לפה את האלבום שרציתי לתת להורדה המחשב נתקע. מהו האלבום שרציתי לתת להוריד? זיזי טופ הראשון כמובן!

אני מניח שאת זיזי טופ כולכם מכירים, אבל אני לא בטוח שאתם יודעים איזו להקה מגניבה הם היו בתחילת דרכם. שילוב מנצח של בלוז רוקנ'רול בוגי דרומי מאצ'ואיסטי והארד רוק עם ביצים, מהסוג שכנראה מנוגן בפאב הכי טוב בעולם, שבו אף אחד מאיתנו אף פעם לא יהיה.

האלבום הראשון שלהם הוא אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לכם בחודש אוגוסט הנוראי הזה. תורידו אותו מפה. ורק תיזהרו לא להתפס כשאתם עושים איתו גיטרת אוויר כמו מניאקים.

יום ראשון, 9 באוגוסט 2009

Kinky Friedman- Kinky Friedman


יש כמה אמנים בודדים שהם מבחינתי מייצגים פילוסופיה של ממש, שראוי להתייחס אליה אני מתכוון. זאפה הוא אחד, אייבור קאטלר (כן, שוב הוא) יכול להיות שני, גם פאולו קונטה יכול להכנס לרשימה, למרות שאני לא מבין מילה באיטלקית וכמובן גם קינקי פרידמן.
כמוזיקאי, פוליטיקאי, סופר מתח, סאטיריקן ו"קאובוי פילוסופר" כמו שהוא מגדיר את עצמו מדי פעם, קינקי פרידמן קורע לרוב האנושות את התחת. בשנות השבעים קינקי פרידמן היה זמר קאנטרי ממוצא יהודי שהקליט שלושה אלבומי קאנטרי סאטיריים שצחקו על גזענות, פוליטיקה והחיים בדרום בכלליות, הכל מוגש בהמון אהבה כנות ואותנטיות, שהפכו אותו מסתם שמוק מניו יורק שרוצה להריץ קצת דאחקות על רדנקים למשהו עם ערך של ממש, לפחות מבחינתי.
בעוד האלבום הראשון של קינקי פרידמן Sold American הוא מבחינתי אחד מאלבומי הקאנטרי הגדולים ביותר אי פעם (בעצם עזבו קאנטרי, מדובר באחד האלבומים הכי טובים אי פעם נקודה.), אלבומו השני, שנקרא "קינקי פרידמן" הוא סתם אלבום ממש טוב. אמנם יש בו כמה שירים מיותרים והוא פחות ממוקד מקודמו, אבל יש בו כמות נכבדת במיוחד של נשמה שמחפה על כל הפגמים ונותנת הרגשה כללית של כיף גדול.
זה מתחיל עם השיר הראשון עם הסיפור המצחיק מרגש על טרמפיסט שקינקי פרידמן אוסף, לשיר השלישי הכיפי ומשם לקאבר המצוין לLover Please שיגרום לכם לנענע את הישבן. השיר החמישי נשמע כמו להקת מחווה של רדנקים לדיוויד בואי, השיר השישי מביא את הקברט של ברלין לניו אורלינס עם תזמורת כלי נשיפה והכל, ואחריו When The Lord Closes The Door, שאני לא יכול להגדיר אותו אחרת מיפיפה, אחרי עוד קאוור ושיר שלא שווה להתייחס אליו כל כך מגיע השיר סיום הקורע מצחוק There Ain't Making Jews Like Jesus Anymore ואז בדרך כלל אני חוזר לשמוע את הכל מההתחלה.
את האלבום אפשר להוריד מפה

יום רביעי, 29 ביולי 2009

Ivor Cutler- Jammy Smears


אני מניח שכבר השתפכתי בפני כל האנשים שקוראים את הבלוג הזה בהזדמנויות אחרות כמה אייבור קאטלר הוא גאון. המשורר והשחקן הסקוטי הזקן הזה, שמספר ושר שירים סוריאליסטים משולבים בזכרונות ילדות מצחיקים עצובים שבסופו של דבר מספקים סוג של נחמה, גם אם לא תמיד מובנים עד הסוף.
באלבום הנוכחי ישנם 31 קטעים קצרים, מחציתם דקלומים והמחצית השניה שירים בליווי פסנתר או הרמוניום. ישנם גם כמה קטעים שמקריאה משוררת אורחת, איזושהי חברה של אייבור קאטלר. גם הקטעים שלה מצוינים והם פחות או יותר באותו הסגנון.
אייבור קאטלר הוא מדמויות הקאלט האלה, כמו זאפה או ג'יג'י אלין או הרזידנטס שנכנסים אליהם בכל הכוח, או ככה זה אצלי לפחות. בכל אופן, משני האלבומים של קאטלר שיש לי זהו האלבום הנגיש יותר ולכן העליתי אותו, באמונה שזהו לא האלבום האחרון שאני אעלה לפה של הבחור הזה.
אפשר להוריד את האלבום מפה:

יום שבת, 18 ביולי 2009

Drive By Truckers- Pizza Deliverence



דרייב ביי טראקרס הם להקה אמריקאית שעושה סוג של קאנטרי אלטרנטיבי עם טקסטים שמספרים בעיקר על החיים בדרום ארצות הברית. למרות שיש איזה מליון להקות כאלו, איכשהו התחברתי אליהם יותר מאחרים, אולי בגלל שזה נשמע שהם באמת חיים את החיים שעליהם הם מספרים.

באלבום הזה, שיצא בשנת 99 והוא האלבום השני שלהם יש הרבה שירים אישיים (כשאחד מוקדש לסבתא רבא של הסולן) כשלצידם שירי דאחקה גימיקיים, שהם מצוינים בפני עצמם. זה אלבום נורא ארוך, ולא כולו נטמע בההאזנה אחת אבל אני חייב לציין שאני כבר שומע אותו שבוע וחצי ובכל פעם אני מתחבר לשירים חדשים.

תורידו את האלבום מפה:

http://rcpt.yousendit.com/714861834/f8ea18892d3da6794ff8b410deac84ee

יום שבת, 4 ביולי 2009

Fair Warning- 4


בגלל שאני טס היום בלילה ללונדון, הנה דיסק שמתקשר אצלי לחו"ל, ובלי שום קשר, הוא גם ממש מוצלח.
בגיל 13 נסעתי עם המשפחה לפריז. בגלל שלא הצלחתי למצוא בפריז את כל הדיסקים שרציתי לקנות שם, הלכתי יום אחרי שחזרתי לסופר זאוס, ושם קניתי את האלבום הנפלא הזה.
Fair Warning הם להקת הארד רוק קיטשית כזאת, וזהו האלבום הרביעי שהם הוציאו. יש פה 13 שירי הארד רוק מעולים עם סאונד מצוחצח ואחלה גיטרות. השירים מצליחים להיות סוחפים וקליטים בלי להיות מלוקקים יותר מדי ואפילו הבלדות נסבלות.
בתכל'ס זה פשוט אלבום מעולה שעושה שמח.
תורידו אותו מפה, תעשו לי טובה:

יום שני, 29 ביוני 2009

Ken Nordine- Colors


את קן נורדיין נראה לי שגיליתי יחד עם דורון כששמענו ביחד את האוסף של Incredebly Strange Music. שנינו התאהבנו בקטעים הקצרים שדל הבחור הנחמד עם הקול הנמוך שדיבר על צבעים. יומיים אחר כך כבר הצלחתי להוריד חצי דיסקוגרפיה של הבחור וצרבתי אותה לדורון.
קן נורדיין הוא משורר ביטניק ושדרן רדיו. הוא גם ממציא הWord Jazz, שזהו סגנון השירה המיוחד שלו. קן נורדיין הוציא כמה וכמה אלבומים, ורובם מעולים, אבל לטעמי האלבום הזה מתעלה על כולם.
הכל התחיל כשנורדיין הקליט מספר קטעי פרסומת לרדיו עבור חברת צבעים כלשהי. הפרסומות שקן נורדיין הקליט לאותה חברה זכו להצלחה כל כך גדולה עד שמאזינים היו מתקשרים לתחנת הרדיו בבקשה לשדר שוב את הפרסומות. בשל ההצלחה הגדולה קן נורדיין החליט לשכתב את הפרסומות ולהקליט אלבום שלהם שמוקדש כולו לצבעים.
יש פה 34 קטעים (24 מן התקליט המקורי ועוד עשרה בונוסים) שכל אחד מהם הוא דקלום בן דקה וחצי בערך שמוקדש לצבע מסוים. יש פה קטע על כחול, ירוק, כתום וכד'.
השירה של קן נורדיין מזכירה לי את דוקטור סוס, עם ההומור המתחכם, ומשחקי המילים. היא מלאה בהמון דמיון וכן נו, היא גם צבעונית מאוד.
מוזיקת הרקע של המפיק המוזיקלי דיק קמפבל מצויינת גם היא. תערובת של ג'אז חופשי, איזי ליסטנינג ואקזוטיקה שזורמת נהדר עם הקול הרדיופוני של קן.
ניתן להוריד את האלבום בקובץ Rar מפה: